אימון וייעוץ פרקטי לפרטיים וחברות

דפוס השתיקה

"שתיקה שווה זהב" 

"סייג לחוכמה שתיקה"

מגיל צעיר מחנכים אותנו לדבר בזמן המתאים, או לבחור לשתוק. פתגמים עתיקים מפליגים בשבח השתיקה. המוסכמה החברתית מעריכה ומעודדת שתיקה, דווקא במצבים מורכבים.

כמה פעמים מצאת את עצמך או ראית מישהו אחר שותק.

שותק ?

אולי מ ש ו ת ק . . .

מצאתי לנכון להקדיש מאמר לבעיית השתיקה כי הבנתי גם מתוך החוויה שלי וגם מתוך עבודה בסדנאות ובתהליכי אימון אישי שפעמים רבות שתיקה היא דפוס קשה, שגוי, שגובה מחיר יקר.

דפוס של שתיקה יכול לנטרל רצון להציג רעיון חדשני, שתיקה מבטאת לפעמים וויתור על ביטוי אישי בקבוצה, וכך שוחקת את איכות התקשורת בצוות. שתיקה תקשה מאד במצב של יחסים בינאישיים עכורים ותגרום לתקשורת קשה במשפחה.

הרגשת על בשרך ימים של "שתיקה רועמת" ? זאת לא אווירה של קבלה שמעודדת צמיחה אישית.

בואו ננסה להבין מה מתרחש מאחורי הקלעים.

שיחות פנימיות שלפעמים בכלל לא מתקיימות אבל הן שמאחורי דפוסי השתיקה :

– אם אומר את מה שאני באמת חושב זה יגרום לכזה עימות . . ! עדיף שאשתוק !

– אם אומר את דברי אקים על עצמי גדודי ביקורת, למי יש כוח להתמודד עם ביקורת וקטילה ?

– אם אבטא את עצמי באופן חופשי, יכירו אותי, יראו שאני "אחר", עדיף להיות בפינה.

– שאני אקח זמן של אחרים ? עוד זמן של מנהל, אדם שזמנו יקר משלי, זה גדול עלי !

– ספק אם אסביר את עצמי כראוי, מוטב שלא אתחיל ואחסוך מעצמי להיות לא מובן

– יש לי משהו חשוב לומר ? ? ? משהו באמת חכם ? ? ?

– אם רק אתחיל לומר את מה שאני חושב יצא כל כך הרבה כעס שזה ממש מסוכן ! !

אלה כמה דוגמאות לשיחות פנימיות קשות, שיחות מקטינות, פוגעות בביטחון העצמי, ממחישות חוויות פנימית בסוגים שונים של שתיקות.

שבירת השתיקה –

שלב ראשון בהתמודדות עם דפוס שכזה היא להכיר בכך שכל פעם שאני נמנע מלומר "את שלי" – את מה שבאמת אני חושב, מה שחשוב לי – מורכבות של כמה רגשות עלולה להקשות, ערפל סביבי. כדי להתקדם עלי לרצות לקבל את עצמי, לדעת את עצמי יותר לעומק, לחוות באופן מודע את שמתחולל בתוכי, לזהות מה אני מרגיש. משם אוכל לשנות את הדפוס.

כיצד ?

להכיר בדינמיקה המיוחדת המתחוללת אצלי במשולש רגש – מחשבה – תקשורת

רגשות – מהי החוויה שלי ? כאשר אני נשאר בה, איזה גוונים של רגשות עולים ? ככל שאדע להישאר ולהקשיב אגלה יותר ויותר, אוסיף ואגלה את עצמי. אם אני כועס לא אסתפק בהכרה כללית בכעס, בחשש, או ברגש אחר כלשהו, אלא אנסה לראות מה עוד יש לי שם . . .

מחשבות – עלי להאט, ממש לעבור להילוך איטי, ולזהות את כל המחשבות שעוברות בראשי. בוודאי שיש מחשבות שלא ירצו להתבהר, בוודאי שיש מחשבות ורגשות עמוסי מטענים קשים, שצברו חומות הגנה ויקשה להתיר אותם. אבל ככל שאלמד להתקרב ולאפשר לעצמי להכיר מה מתחולל בתוכי כך תופיע הבהירות. אם אני חושש עלי להקדים ולראות את החשש, לנסות להבחין ולזהות את תכני החשש.

תקשורת – מה אני אומר ? במלים ושלא במלים. איך אני אומר זאת ? האם תוכן הדברים עטוף בנימה מסוימת ? איך אני מקשיב ? עוזר לזולת להיות בהיר עם עצמו ? מה אני מעביר בשפת הגוף שלי ? האם מה שאני מעביר זה מה שאני רוצה להעביר ?

עבודת הריפוי –

ככל שאחזור ואתקרב לסיטואציה בה חשתי את חוויית השתיקה ואשחזר אותה, כך אחזיק ב"חומר גלם" משמעותי.

כל פעם שאני מבחין בדפוס שתיקה מתחיל להתחולל, כמו מתרומם לבקוע . . . ואצליח באותו שבריר שנייה להתבונן בעצמי, פשוט להכיר ולהתבונן, כך אני מפתח את היכולת לקבל את עצמי באופן יותר ויותר מלא.

הרבה אומץ נדרש כדי להתקרב למקומות הללו, אומץ מופיע !

אומץ מופיע רק כאשר אנחנו מוכנים. אין חשש, כל עוד זה קשה מדי משהו מבפנים יגן עליך וידאג להשאיר את הדברים כמו שהם.

שתיקה בעבודה – קשה לתאר כמה החלטות שגויות מתקבלות בארגונים בגלל שתיקה.

– קושי לזהות בזמן אמת את תגובת הבטן על התעלמות שחוויתי

– חשש להעלות מחשבה מקורית כי היא שונה מהנהוג

– פחד להטיל ספק בהרגלי עבודה מטורפים, שעות ללא סוף.

– חשש לבטל ישיבה חסרת תכלית, כי זה דורש להכיר באיכות התקשורת

– חשש להציע ביטול דו"ח שבועי שאותו איש לא קורא

עוד ועוד מצבים בהם חששות גורמים לשתיקה.

אפשר ללמוד להרחיב את הגבולות הבטוחים של הביטוי האישי בעבודה. כל מקום של שתיקה הוא מקום שמבקש תשומת לב חדשה, שם תצמחנה אפשרויות ודרכים חדשות.

עזרה לחבר שמתקשה – כנות רגשית בארבע עיניים היא אמנם המפתח, אבל רק כנות מובחנת. בדיקה אם יש מנדט לשיחה, האם יש מוכנות לשיחה רגשית. משם, בלי עצה של "מה כדאי לעשות" אלא ובעיקר הקשבה מהלב לחוויה של החבר, היא שתעזור לו לגלות היכן באמת הקושי, אם הוא בכלל רוצה בזאת.

נכתב על ידי אמיר דרור, מאמן אישי